הפעם הראשונה שפגשתי את רז היתה ברכבת הביתה, היינו אז בטרום טירונות ועברנו מיון ראשוני, אני הגעתי ל"דוכיפת", ורז ל"שמשון".
הוא עבר לידי וראיתי שגם הוא "צעיר" כמוני ויש לו נעליים אדומות כמו שלי, שאלתי: "אתה במתקן אדם גם כן?", "כן" הוא ענה.
התחלנו לדבר והוא סיפר לי שהוא גר בקרית מוצקין, מה שגרם לי לתהות איך לא הכרנו לפני זה, מאחר וגם אני גר בקרית מוצקין.
אחרי שיחה של בערך שעה התחלנו לגלות חברים משותפים וגם פרטים אחרים שהראו לנו כמה קטן הוא העולם, אמרתי: "בוא לדוכיפת, כדאי לך" והוא ענה שהוא ביקש לעבור, מה שבדיעבד יכול להיות שעלה לו בחייו.
היה לי התענוג לשרת איתו (וכשאני אני אומר איתו זה אומר יום ולילה) במשך שנה וחודשיים, משך מסלול ההכשרה אצלינו ב"דוכיפת".
בתקופה הזאת למדתי להכיר אדם שניחן באיכויות רבות ובחכמה שלא ניתן לתאר:
פעם באימון הגדודי, התווכחנו בינינו כמה חבר'ה במחלקה, למי יש את הזיכרון הטוב ביותר למספרים, אז רז מיד קפץ והכריז שהוא ישנן את כל המספרים האישיים של המחלקה (אני לא יכול להגיד כמה היינו מטעמי בטחון שדה אבל בואו נגיד יותר מ-25).
כולנו צחקנו ואמרנו שהוא ליצן ואין סיכוי שהוא יצליח אבל הוא לא אכזב וזכר ממש כמעט במדוייק את המספרים של כולנו! וזאת רק דוגמה מתוך המון דוגמאות שאין מקום לחלק קטן מהם כאן על הנייר (הנייר? טוב אז המסך)
לי אישית יצא להכיר את רז האזרח ולא החייל לקראת סוף המסלול, כשאני והוא "התנדבנו" (במרכאות כי בעצם היינו בבית כשכולם היו בבסיס...) לכתוב וממש לייצר את הספר המסורתי שעושים בסוף המסלול.
ביום שרז נהרג, יום שישי הנורא ה-2.11.2001, הייתי בדיוק בבית וניגנתי עם הלהקה שלי אחרי כמה חודשים שלא ניגנו.
אחד החברים שלנו למחלקה, יובל, התקשר אלי באמצע ואמר:"גבע, מינץ פצוע קשה, ירו לו בראש", בתחילה הייתי בטוח שהוא עובד עליי ותיכף יגאל שילון יקפוץ מאחורי המגבר יעשה: אההההההההה......, אבל לא.
אני זוכר לפרטי פרטים את השיחה עם יובל ואת ההרגשה שלוותה אחריה (עכשיו כשאני כותב ההרגשה חוזרת אליי).
מה שחורה לי יותר מכל, הוא העובדה שממש יום שלישי שבוע לפני כן פגשתי את רז ממש במקרה בגדוד, ודיברנו על זה שמזמן לא התראינו ואנחנו חייבים לשבת מתישהו ולהשלים פערים.
אז להשלים פערים כבר לא ייצא לי, אבל אני משתדל להמשיך ולהנציח את זכרו ואני מקווה שהוא כבר קיבל עותק מהדיסק שלי וגם של אחיו, גיא, שם למעלה בגן עדן.
רז- אתה לא מתאר לך כמה אנשים פה אוהבים אותך...
עידן גבע, חברו לנשק
Bình luận