ספר הזכרונות

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש...

תווי הפנים כבר מטושטשים, הזכרון כבר עמום, אני כבר לא באמת זוכר את הצחוק של רז. אני כבר לא באמת זוכר איך הוא מדבר, איך הוא משחק או צופה...

זהו סיפור קצר על הצטלבות דרכים וגורל הצטלבות הדרכים שלי עם רז ומשפחתו. אני אביב מיה, חבל לי שאני לא יכול להיות נוכח פיזית בטקס ההנצחה...